השכונה כמרקחה

הצבא המצרי עסוק כרגע בניהול חירום של המדינה, באשר אל אסאד נוהג במכוניתו בעצמו בקרב המפגינים עם חיוך של גנב בלילה בנסיון לשמור על שלטונו, האירנים תוחבים כל כך הרבה אצבעות בכל כך הרבה סכרים עד שספק גדול אם יש להם עם מה ללחוץ על הכפתור האדום ליד הצנטריפוגה, בעירק מסתכלים בקנאה איך הדמוקרטיזציה מתפרצת איפה שאין אמריקאים, בירדן אוהבים את המלך אבל כמו כולם, הם מגלים שאת עצמם הם אוהבים יותר ובלבנון מחכים שכולם יהיו עסוקים והם יוכלו לעשות את מה שהלבנונים עושים הכי טוב, כיף.

אז איך זה מרגיש להיות בלי אויבים? אה?

נראה כאילו קרובים מאד הימים בהם העריץ היחיד בסביבה יהיה השלטון הישראלי. כמו הבריון הכיתתי שמחפש בחצר בית ספר קרש טוב כדי להרביץ איתו, בזמן שכל שאר הכיתה מצאו בני זוג והלכו לנשף הסיום, ככה ישראל נראית עכשיו. תוך זמן קצר הפכה ישראל מהדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון לעריצות האחרונה באיזור שכופה את עצמה בכח על נתיניה ובנוסף לכל ובגיבוי של המתהפך מספר אחת בעולם הדוד אובמה, הפכה ישראל לתומכת הכי גדולה של אותם השליטים הערבים שמהם הופחדנו כל כך הרבה שנים. אולי זה הזמן לדרוש החזר כספי ממערכת הביטחון על מצג שווא. ווילה בג'ונגל? בונקר בדיסנילנד.

נכון, קיימת האופציה שכל המדוכאים מסביב יגמרו את ההפיכות שלהם ואז יאחזו יד ביד ויצעדו אל השיכון הציוני ליד הים, שם הם יעברו בית בית, דירה דירה, יטבחו ויאנסו ולא ירגעו עד שיתחבו את איברם המסוקס באחוריו של ההיפסטר האחרון שנשאר עומד בשד' רוטשילד. האופציה בהחלט קיימת ואני בטוח שהיא אחד מסיוטי הלילה הנפוצים בקרב נוער הגבעות (בעיקר הקטע עם ההיפסטר), אבל כשבוחנים מי הם אותם אלו שאמורים לפגרם את יושבי ציון מתקבלת תמונה אחרת.

למשל Alaa המצרי שנמצא בדרום אפריקה ודיווח ועידכן במשך כל זמן ההפגנות במצרים , או ShababLibya שנמצא באיחוד האמירויות במפרץ, שברגעים אלה ממש מדווח על רגעיו האחרונים של ההזוי מכל – קדאפי. מלבד הדיווחים היבשים על המתרחש משלבים השניים, בסגנון עדת הטוויטר, גם מחשבות ורגשות. השמחה שלהם על ההתקוממות עלתה מכל משפט שהם כתבו, שמחה אמיתית, מתפרצת, של אנשים שחשבו תמיד שזה לא יקרה בזמנם והנה, זה קורה. אנשים צעירים שעזבו את ארצם הקשה וישבו שנים בגלות בלי תקווה שאי פעם יוכלו באמת לחזור ולחיות במדינתם והנה, הם אורזים. אין לי באמת מושג מה בדיוק קרה וקורה במדינות השכנות, אבל לאנשים האלה יש ואני מאמין להם. אני מאמין לשמחה וההתרגשות הכל כך מתפרצת ואני מאמין לתמונות שמראות שהמחאה היא לא אלימה ואני לא מאמין שמה שיש להם עכשיו על סדר היום זה לתקוף את ישראל. נראה לכם?

נכון הם לא מסמפטים אתכם, אבל גם אני לא. וגם כל אירופאי או דרום אמריקאי ממוצע לא. ובצדק.

היחס של ישראל לפלסטינים לא מאפשר לאף בר דעת לסמפט אתכם, אבל לא אני ולא האירופאי נבוא להלחם בכם, אז נראה לכם שהמצרי כן? אנשים שמיוזמתם יצאו לכיכר עם מטאטא, והתחילו לנקות באמצע ההפגנה לא יהיו אלו שיעודדו ירי רקטות על ערים או יהללו טור טנקים שמתקדם צפונה בסיני. במקום זה כבר יומיים יש דיווחים שהמצרים מעבירים סיוע הומניטרי ללובים, (ממש האנשים, כזכור אין שלטון) וסביר להניח שהם יעשו אותו דבר עם העזתים. כן, המצרים יעזרו לעזתים נגדכם ואתם יודעים למה? ג'ארכ פאקינג כאריבכ, זה למה.

מי שכרגע השתחרר מדיכוי רב שנים לא יכול לעמוד מנגד כשהשכן שלו נלחם בעריץ אחר, הוא יבוא לעזור לו והוא גם יבוא ויספר לו בדיוק מה הצליח אחרי כל כך הרבה שנים, בלי אלימות. (לא שהם יחדשו משהו לפלסטינים, כבר כמה שנים שהמאבק הלא אלים הוא זה שמוביל את ההתקוממות הבלתי נגמרת בשטחים) הם יעבירו להם תרופות ואוכל וחומרי בניין ויתמכו במאבק שלהם כנגד הישראלים ההו כה נאורים ומוסריים.

וזה לא שמישהו באמת ציפה ממנהיגי הדמוקרטיה החופשית הישראלית, לעמוד עם מגאפון ולעודד את המהפכות מסביב ולהבטיח שנשמח להיות חברים של כל שלטון שהמהפכנים ישיתו על עצמם. אבל אולי עכשיו שאין לכם באמת אויבים, אולי, אם לא אכפת לכם, תהיו מוכנים לשחרר את הפלסטינים לחופשי ולפתוח את המקומות הקדושים גם למי שיש חבר דמיוני אחר משלכם ותנו לכולנו להצטרף לרוח החופש המנשבת בשכונה ולחיות קצת בשקט ושלווה. זה די שווה הדיל הזה, הוא כולל בתוכו קיצוץ נרחב ביותר בתקציב הביטחון, הימנעות מגנרלים וסופי שבוע של סקי וחומוס בסוריה.

חזרה לעמוד הראשי

Posted in: פוליטיקה שכונתית