מה אמר הדלאי למה לאילן בן-דב

בביקורו האחרון בארץ של הדלאי למה התקיים עימו דיון בנושא: "להמציא מחדש את החמלה", במכון לדמוקרטיה אשכנזית בירושלים. זה כמובן אינו שמו הרשמי של בית האבן המרשים והמצוייד בכל טוב, אבל כמעט כל הנוכחים במקום בשעת המפגש ענו להגדרה. כולל צוות המאבטחים.

לאחר ההרצאה שבה סקר את משנתו הכלכלית שגם היא מבוססת על חמלה, ענה הדלאי למה לשאלות מהקהל המרוצה מעצמו, באותו בוקר בהיר וקריר בירושלים. השאלות שהופנו למנהיג העם הטיבטי נעו בין רוחניות של ספרי העצמה עצמית ועד חידודי יהדות ונדמה שהקו המשותף לכולן היה שהשואלים ניסו לזכור את השאלות כדי שיוכלו לספר אח"כ מה הם שאלו אותו. את התשובות דומה היה שאיש לא מנסה לזכור, או אפילו להבין. בין השאלות נפקד מקומו של הנושא הפוליטי זאת למרות שבחדר היו מנהיג של עם כבוש ומדוכא, ראש שרותי בטחון לשעבר וכמה אקס שרים וגנרלים. גם השאלות בנושא הכלכלי שבעטיו נתכנסו כל השועים בחדר הדיונים העגול והמצולם, היו מופשטות ולא נגעו לדבר עצמו. הנוכחים כבר נראו מוכנים לעבור לקומה למעלה, שם חיכו להם כוסות יין נתזים ומיני מזונות קטנים ואיכותיים עליהם שקדו העובדים של חברת ההסעדה, אבל אז השתנתה האווירה ברגע.

אחד הנוכחים שמאס כנראה ברוחניות המלאה בעצמה שמילאה את החדר (לא כולל הוד קדושתו הטיבטי שנראה מעט עצבני, כמו מדחיק תיעוב לא בודהיסטי אל מול השחצנות האחוס"לית) החליט לחתוך עניינים כדי להגיע לפואנטה ושאל:

"אז מי שיש לו הרבה, כמה הוא צריך לתת למי שאין. כמה צריך לתרום?"

הנוכחים בחדר, אלה שהשתייכו למעמד שיש לו, הזדקפו בכסאם והיטו ראש מתעניין בפעם הראשונה באותו בוקר אל עבר הקרח עם השמלה שמיודד עם ריצ'רד גיר. על פניהם היה ממש אפשר לראות איך הם החליטו באותו הרגע לתרום כמה שהנזיר יגיד ואפשר ממש היה לראות מספר עולה ממחשבותיהם. חמישה אחוז על פניו של זה, שלושה אחוז על פניה של זו וגם אמיץ אחד או שניים שראו שהם חורקים שיניים אבל גם אם הטיבטי אומר שבע, הם הולכים על זה העיקר שלא יגידו שהם לא מוסריים.

הדלאי למה העביר את מבטו על הנוכחים וכהרגלו המתין מעט ושקל את התשובה ואז ענה:

"מי שיש לו הרבה, שיתן חצי."

התשובה הממה את הנוכחים, גרוגרות עלו וירדו בעודם בולעים את רוק התדהמה. כמה מהם עוד ניסו להתחכם עם עצמם בשאלה 'מה זה הרבה?' אבל גם הם הפסיקו את זה מהר מאד והצטרפו לאווירה הכללית שהתפשטה בחלל חדר הישיבות המהודר והדהדה ללא קול: תגידו, מי זה הדפוק הזה? מה נראה לו, שאני פרייאר?

חמש דקות לאחר מכן הם כבר היו למעלה בפואייה, מנשנשים ולוגמים לפני שהם חוזרים ויוצאים אל המציאות המקומית במכוניותיהם המפוארות.

והתשובה לשאלה שבכותרת הפוסט: כלום.

אילן בן דב לא נכח באותו המפגש בירושלים, אבל באותו היום בת"א תרם סכום מכובד לעמותה המארגנת את הביקור וזכה לפגישה אישית עם הדלאי למה. בפגישה, אליה הביא בן-דב חמולה שלמה, לא יצא לנזיר הטיבטי לדבר הרבה כי הקארמה-מן בן-דב, ניצל את הזמן שיועד לפגישה כדי להסביר לדלאי למה איפה בדיוק הוא טועה עם הבודהיזם הזה שלו.

כן, בדיוק. אילן בן-דב ישב והסביר לדלאי למה, איך באמת עושים בודהיזם.

Posted in: פוליטיקה שכונתית