בצד הטוב של השואה

Posted on 6 באוקטובר 2010 מאת

5


"…התפקיד שלי היה למקם את כל הכוחות שחוסמים את הבית ולהכנס עם הסוכן-שב"כ ולהוציא את אותו מבוקש אימתני. אני רק זוכר את השבכניק לוחש להם כל מיני דברים בערבית, ואני הולך איתו מחדר לחדר בתוך הבית.

נכנסים לאיזה חדר והוא שולף מהמיטה איזה ילד בן תשע, אני יודע, בן עשר, הוא נראה לי ממש ילדון… וזהו. וחזרתי, וככה לא היה לי מה להגיד להם, לחיילים שלי. צריך לעשות תחקיר, אני הרי מ"מ רציני, לקחים. אין לי מה להגיד לא קרה כלום. פשוט לא קרה כלום…

…ואני נשכבתי במיטה, וכזה קצת צחוקים, מדברים, וזה לא עזב אותי. נכנסתי כזה לשק שינה, שמתי על הראש את החלק שמכסה את הפנים, וסיפרתי למ"פ מה קרה שם. זה לא היכה אף אחד בתדהמה, זה סיפור אחד מיני רבים. וככה בצחוק, אני ניסיתי להירדם והוא ככה בא, הרים את הכובע של השק שינה ועשה לי כזה: 'נאצי!' וסגר. זאת היתה בדיחה די קבועה אצלנו."

מתוך 'משפט אייכמן' מאת שירי צור, מוסף הארץ 1.10.2010

__________________________________________________

תגידו תודה שנפלתם בצד הטוב של השואה. כן כן בצד הטוב.

אני כמובן לא מתכוון לאלו שהיו שם ממש, אני מתכוון לאלו שגדלו על הזכרונות משם שככל שהם נוראיים הם עדיפים על מסורת משפחתית כזו למשל:

'אתם יודעים הוא לא היה הכי גרוע שם, הוא סיפר לי על הפעם ההיא כשהיה שומר במחנה ריכוז איך הוא נתן לחם ליהודי אחד.'

אז תודו שאתם בצד הנכון של השואה כי עם הפלסטינים נדפקתם. לא שאני משווה, בכל זאת כל כמה שהשואה היתה שואתית היא נמשכה רק 5 שנים. נער פלסטיני שהיה בן 15 כשצה"ל מהסיפורים של אבא שלו עם המפתח על הצוואר כבש את ביתו, היום נושק לשישים. דור ועוד דור העבירו חיים שלמים בגטאות.

40 שנה בני ישראל הלכו במדבר וישנו בסוכות וכבר 43 שנה אתם יושבים לפלסטינאים על הצוואר ולא בסוכה. איך אתם חושבים שהתמונה תצטייר בספרי ההיסטוריה? לאיזה נכדים של איזה צד יהיו רגשות אשמה? את מי יקחו לטיול מחנות-צבא שנשארו מהם השרידים המעידים על תקופה אפלה?

אבל בעצם זה הדור השלישי שלכם שנדפק פה חזק זאת אומרת, אתם דווקא יצאתם טוב, יצאתם בצד של הנאצי. תגידו תודה.