השריף האנטר ס. תומפסון

Posted on 8 בספטמבר 2010 מאת

0


"להתמודד בבחירות? לא. שכבתי עם יותר מידי נשים, עשיתי יותר מידי סמים והייתי ביותר מידי מסיבות."

ג'ורג' קלוני בתשובה לשאלה האם הוא מתכוון לרוץ לנשיאות ארה"ב.


________________________________________________

המערכת הפוליטית חוסמת את כל מי שעשה כמה דברים בחיים שעליהם הוא או היא אינם מוכנים להאריך בדיבור. מי שנמאס לו פתאום באמצע החיים מאיך שהמערכת מתנהלת ומחליט שהגיע הזמן לשנות מבפנים ולהצטרף לפוליטיקה צריך לקחת בחשבון שהעבר שלו יחשף ברבים. הפוליטיקאים ה"מקצועיים" הרי נבחרו לוועדת קישוט עוד בכיתה ד' ולמדו בגיל מאד צעיר שעליהם להסתיר כל התנהגות שלא תשרת את בחירתם העתידית, גם אלו שהיו בצבא סידרו לעצמם עבר חשאי ובטוח להצגה אבל לאדם הרגיל מהרחוב תמיד יש איזה שלד שניים בארון שימנע ממנו לחשוב אפילו על כניסה לפוליטקה אלא אם הוא חנון או יאיר לפיד. או האנטר תומפסון.

להאנטר תומפסון לא היה אכפת שידברו על העבר שלו, כמה סמים הוא עשה ובכמה מסיבות הוא היה כי הוא כבר סיפר את הכל בעצמו. התיאור שלו של רשימת הסמים שהיתה לו בתא המטען של האוטו בנסיעה אחת מפורסמת ללאס ווגאס היתה מוציאה כל אחד מכל מרוץ פוליטי לתמיד, אבל לא את האנטר. הוא החליט שיש מספיק דפוקים כמוהו באיזור שבו הוא גר כדי לתמוך בו כמועמד לתפקיד השריף, לא על אף ההיסטוריה שלו אלא בהתחשב בהיסטוריה שלו.

"פוליטיקה היא אומנות השליטה בסביבתך"

השנה היא 1970 ומפלגת ה"פריק פאואר" נוחלת הפסד ראשון בבחירות לראשות העיר אספן בקולורדו. המועמד ג'ו אדוארדס בן ה29, שהתמודד בגלל שתומפסון שיכנע אותו, היה צריך רק עוד שישה קולות כדי לעבור ממושב אופנועי המירוץ לכסא ראש העיר. בהרים שסביב אספן נאספו מספיק פליטי שנות השישים העליזות, שרכשו לעצמם חוות מבודדות כשהאווירה הפוליטית השתנתה למטה בקליפורניה, כדי שיהיה אפשר לקרוא להם כח אלקטורלי. אם רק היה אפשר לשכנע אותם לבוא להצביע.

הקמפיין הביזארי שעשינו כדי שכל אותם הFreaks המקומיים שלא הצביעו לאף אחד ולשום דבר אף פעם, יבואו להרשם כדי שיוכלו להצביע, הצליח – רבים מהם אמרו אחר כך שהם לא ירשמו לבחירות יותר, לעולם.  הם התעקשו כל הדרך לקלפי שהם "שונאים פוליטיקה" ובמיוחד "פוליטיקאים".

כל אותם אנשים שמאסו במרדף היומיומי והתחבאו בחווה, כל אותם אלה שחיו באיזור סן פרנסיסקו בזמן שזה היה מרכז העולם וכשהם התעוררו מהסוטול הם ראו את ניקסון וברחו להרים, החליטו לצאת מהחורים ולעמוד מאחורי אחד משלהם. האנשים האלה שפוליטיקאים מקצועיים לא סופרים אותם כי הם לא מצביעים ולא עונים לסקרים היו רחוקים שישה קולות מניצחון.

לא לקחו אותנו ברצינות ואלמלא הרמאים האלה והקלפי שנעלמה והעובדה שלא היו לנו 2000$ לשלם לעירעור, היינו מנצחים. אבל לאחר ההפסד גילינו שיצרנו בסיס פוליטי יש מאין, תערובת מוזרה של אנרגיות וודסטוק עם "השמאל החדש" האקטיביסטי ובסיס חזק של דמוקרטיה ג'פרסונית עם אתיקה שמהדהדת עד למסיבת התה בבוסטון

המבצע כולו תועד ע"י תומפסון בכתבה במגזין רולניג-סטון כשהוא מנסה על פי עדותו להוציא תחת ידיו מסמך שיתאר כל שלב במסע וישמש כהוראות איך לעשות את המהפכה גם במקומות אחרים.

בחודש מרץ של אותה שנה לאחר שהוא ראה כמה קרובים הם היו להשתלט על העיירה, הוא החליט לעשות את מה שנאמר בכתבה והוא החליט לרוץ בעצמו בלי מתמודדי קש ולהפוך לפוליטיקאי הראשון אי פעם שהבטיח לפני הבחירות, בחוסר רצון בולט ותחת מחאה, שאם יבחר הוא לא יבלע מסקלין כשהוא בתפקיד.

האנטר תומפסון, עיתונאי, סטלן כבד ופריק עם קבלות רץ בבחירות למשרת השריף של העיירה אספן-קולורדו באוקטובר של שנת 1970. תרגום של המצע המרענן גם 40 שנה אחרי שנכתב נמצא כאן, מומלץ לקרוא כדוגמא למסמך שאין סיכוי שאתם לא הולכים לקלפי כדי להצביע בשביל מי שכתב אותו.

תומפסון החליט שבשלב הראשון בקמפיין וכדי להעביר את המסר שלו לציבור הוא צריך פוסטרים. הוא והאמן טום בנטון הוציאו תחת ידיהם סדרה של פוסטרים שנתלו בכל רחבי אספן לקראת הבחירות, סמל הגונזו המפורסם, האגרוף בעל שני האגודלים מופיע בסדרה בפעם ראשונה. כל הסדרה ועוד עבודות בעמוד הזה.

הרעיון שעמד מאחורי המסרים שהופיעו באותם פוסטרים ובמשנתו המורחבת של תומפסון היה לקחת אחריות על הסביבה שלך ולעצב אותה כרצונך ובהתאם לאמונותיך למרות שאתה נחשב משוגע. האנטר עצמו עבר להרים מדירה במרכז העניינים בסן פרנסיסקו, הוא רכש את חוות-הינשוף, באחד העמקים המקיפים את אספן, עם כסף מהתמלוגים שקיבל על ספרו המצליח על "מלאכי הגיהינום". הוא מספר שכשיצא לחפש לעצמו מקום לגור היו לו רק שלושה תנאים:

1.שיהיה אפשר לשמוע מוזיקה באיזה עוצמה ובאיזה שעה שהוא ירצה.

2.שיהיה אפשר לירות לעבר חפצים בגינה.

3.שיהיה אפשר להשתין מהמרפסת.

בהתחשב בעובדה שהרבה מאד אנשים והוא בתוכם, רק רצו להשאיר את כל המרדף הקפיטליסטי מאחור ובנו להם בית ביער, אפשר להבין למה התכונה של סוחרי הקרקעות והעשירים עם בתי הקיט שהתחילו בשנים ההם להתקבץ באיזור נמצאו אצלו על הכוונת. השינויים בסביבה הפריעו לו כל כך שהוא החליט להפסיק לשלוח אנשים אחרים ולעמוד בעצמו לבחירה. למרות הסיכון שבעניין, כמו שאמר לצוות של ABC שבא לסקר את הקמפיין:

"תהיה שפיכות דמים אם אני אנצח ותהיה שפיכות דמים אם אני אפסיד. יהיה טבח לא יאמן בכל מקרה, יהיו לכם יופי של חומרים…"

יחד עם תומפסון רץ כמועמד לתפקיד חוקר מקרי המוות, ביל נונן

לאורך הקמפיין נבנתה באנשים התחושה שהפעם יש סיכוי שהם יעשו את זה, יש סיכוי לנצח את הקפיטליזם החזירי במגרש שלו בלי להסתיר שום דבר.
הרבה מאד אנשים התנדבו לעזור במסע הבחירות, פנתרים שחורים לשעבר, היפים, שמאלנים ראדיקלים וחובבי נשק אנרכיסטים במסע שכותרתו יכולה להיות 'הקרב על החופש'.
מסע הבחירות הצבעוני משך את התקשורת והמועמד ששמח לשחק את המטורף, סיפק להם שערוריות לרוב. הידועה שבהן היתה גילוח כל שיער ראשו לפני העימות מול המועמד הרפובליקאי בעל תספורת המרינס, רק כדי שהוא יוכל לקרוא לו 'עמיתי ארוך השיער'.

בפעם אחרת התוודה תומפסון לפני הכתב של הירחון "לייף" שביקר בביתו לפני הבחירות שזאת היתה מתיחה וביום רביעי ישר אחרי הבחירות הוא יעמיד את כל הליברלים למשפט. החיבה שלו למופעי ראווה הזויים למחצה גרמה לתקשורת מכל העולם להתעניין בסיפור וביום הבחירות כל כלי התקשורת האמריקאים והרבה עיתונאי חוץ סיקרו את תהליך ההצבעה ואת קבלת התוצאות.

העניין התקשורתי הנרחב עורר לפעולה את הממסד באספן, שנבהל באמת ובתמים מהאפשרות שהפכה פתאום ראלית, שהשריף הבא שלהם יהיה מטורף מסומם. ניסיונות חבלה מצד המתמודדים האחרים כולל שליחה של שכירי חרב שניסו להפלילי את האנטר בכל מה שהאפשר ופעילות משטרתית פדרלית נמרצת באותו כיוון התרחשו במהלך הקמפיין.

מה שגרם להפסד לפי תומפסון, היתה פירסומה של הכתבה ברולינג-סטון פרי עטו ממש לפני  מועד הבחירות. הכתבה פרשה לפני המתנגדים את תוכנית הפעולה של האנטר ובראשה העובדה שרק במסע בחירות תלת-ראשי יש סיכוי למועמד משוגע שכזה. כשהמועמדים האחרים סגרו דיל שהשאיר את האנטר רק מול אחד מהם, היתרון המרכזי נעלם ומניפסט המהפכה התברר כחרב פיפיות.

למרות ההיענות חסרת התקדים והתמיכה מכל רחבי אמריקה הפסיד האנטר תומפסון את הבחירות ולא הפך לשריף של אספן. בחיים לא ראיתי כל כך הרבה טנדרים, סיפר אחד המתנדבים במטה על המבצע של הצד שני להביא מצביעם ביום הבחירות. זקנים בכסאות גלגלים נגררו לקלפי כדי לחסום את תומפסון, שמסכם את הניסוי:

אנחנו עדיין רואים את הטנדרים. וכל מי שקורא עליהם תיגר כדאי שיהיה מוכן למות. זה מה שהם אמרו לי פעם אחרי פעם במהלך מסע הבחירות: גם אם אני אנצח, עד שאכנס לתפקיד אני כבר לא אחיה. וכשהפסדתי הם מיד התחילו לעבוד על זה שאף אחד כמוני, לעולם לא יוכל יותר להשתתף בבחירות.


פוסטים נוספים, תרגומים, לינקים ועוד, בעמוד הגונזו

חזרה לעמוד הראשי

Posted in: גונזו