ישראל עצובה עצובה

Posted on 15 באוגוסט 2010 מאת

5


ארי שמאי נחקר ואז הורחק ממגרשי הכדורגל ל30 יום ע"י המשטרה כי קרא "פאשיסט" לשוטר שציווה להוריד את השלט המסורתי של קבוצת הפועל ת"א במשחקים בינלאומיים, "אנחנו מייצגים את הפועל ולא את ישראל".

לכבוד עונת הכדורגל שנפתחה אני רוצה להודיע שאני אוהד הפועל. אני דווקא לא מגיע מהעניין בכדורגל למרות שהתצוגות שנותנת האדומה במשחקים בחודשים האחרונים מהווים חגיגה לעיניים, אני אוהד הפועל בגלל הקהל.

יש רק דבר אחד שלא משתנה בקבצת כדורגל. הקהל. את המאמן, השחקנים, הבעלים, ההנהלה, המגרש, החולצות, ואפילו את השם של הקבוצה אפשר להחליף אבל מה שבאמת מכתיב את זהותה של קבוצת כדורגל זה הקהל. זה האוהדים.

לקבוצת כדורגל ללא אוהדים אין ממש זכות קיום (למעט לשכת העבודה הפרטית של משפחת לוזון) ואפילו הבעלים הכי מעורב ושתלטני של קבוצת כדורגל נאלץ להתחשב בדעת האוהדים. לכל קבוצה יש את קהל האוהדים שלה שהחיבור ביניהם קובע את האווירה סביב הקבוצה ואת האופי שלה. הדוגמא הכי בולטת בארץ היא הקבוצה בעלת הקהל הגזעני מירושלים שלא תקנה שחקן בשם מוחמד גם אם ההנהלה מאד תרצה, כי קהל האוהדים ישרוף את המועדון.

האווירה במשחקי הכדורגל, אם אי פעם תחליטו ממש ללכת למשחק, יכולה להיות מאד לא נעימה, לא מקום שתרצו לקחת את הילד או את החבר החנון שלכם. האלימות המילולית וגם הפיזית שאפשר להחשף אליה בתוך יציעי הקהל במשחקי הכדורגל היא הקצנה של מה שקורה ברחוב הישראלי. השנאה, הגזענות והבערות שנחגגות שם בקול גדול, מונעות מביקור במשחק להיות חוויה נעימה.

וכאן אנחנו מגיעים להפועל תל-אביב, הקבוצה האדומה ובעיקר אוהדיה. הרבה טינופת הוטחה באוהדי הפועל לאורך ההיסטוריה אבל זה עדיין כלום לעומת מה שקורה לאחרונה.

למה כולם שונאים אותנו

לשנוא את הפועל הפך להיות ספורט לאומי ברחבי הארץ והוא רגש כל כך חזק עד שהוא מחליף את הספורט הרגיל הנקרא כדורגל, שני המחזורים האחרונים בעונה שעברה מספרים למי שרוצה לשמוע את כל הסיפור. העובדה שאחרי כל ההתנהגות הנלוזה של חלק מהקבוצות האחרות הפועל עדיין לקחה את הדאבל רק מראה על האופי של הקבוצה והאוהדים.

זו אותה הפועל שמוכנה ורוצה שהקפטן שלה יהיה ערבי בלי למצמץ אפילו, ומדליקה את כל הגזענים באיזור. זו הפועל שילדים יכולים לבוא ולהצטרף לאוהדים ביציע הכי משוגע בלי לפחד לרגע שהם ירמסו או יקבלו מכות. זו אותה הפועל שאוהדיה באים עם חיוך למגרש ויעודדו את הקבוצה גם אם תפסיד. זו אתה הפועל שאוהדיה מודיעים בראש חוצות, אנחנו לא מייצגים את המדינה.

כן, בניגוד להלך הרוח הישראלי בנושא, אוהדי הפועל חושבים שאין מקום לפוליטיקה וללאומנות כשמדובר בקבוצת הכדורגל שלהם והם מודיעים קבל עם ומדינה שכשהם משחקים ומעודדים בחו"ל, הם מייצגים רק את הפועל. בהחלטה הפוליטית ביותר בתולדות הכדורגל בארץ, מודיעים אוהדי הפועל ת"א שאצלם אין פוליטיקה.

האוהדים של הפועל הם כרגע ההמון המשולהב היחיד בארץ אליו את ואתה יכולים להצטרף ולדעת שאתם עושים את הדבר הנכון. עצם הבחירה של קבוצת האנשים הזו בסדר יום אזרחי ושפוי אל מול כל הטירוף המכסה את הארץ, הפכה אותם לאויבי הציבור מספר אחת. הם רק רוצים לאהוד קבוצת כדורגל בעולם שפוי ולאהוב את כולם חוץ מהיריבה העירונית, כמקובל בעולם.  הדבקות שלהם בשפיות הפכה אותם לחוד המאבק בטירוף הפשיסטי המשתולל ברחובות ואותם למשוגעים, זאת אותה הבחירה שחייבת להפוך אתכם לאוהדי הפועל תל-אביב גם אם אין לכם כל עניין בכדורגל.

וזה מה ששלח לי הצ'יף האדום לאחר הזכיה באליפות:

היו שם ילדים קטנים, נשים מבוגרות, אנשים מכל הצבעים וכולם רוקדים ושרים בטירוף חושים, אחרי שעה אי אפשר היה להשיג אלכוהול בכל יפו. הסצינה הכי מרגשת נרשמה כשלתוך ההמון החוגג נכנסה בסערה חבורה של אולי איזה מאה ערבים עם תופים ודרבוקות שהרימה את האנרגיה לשמים. רק בבלומפילד ערבים ויהודים יכולים לחלוק שמחה אמיתית משותפת. ואז כמובן הגיעה משטרת המבעסים ולא נתנו לשחקנים לרדת מהאוטובוס ופיזרו השמחה לכל עבר כמו שהם אוהבים. אבל השיר המתוק שנכתב והושר באותו ערב "ישראל עצובה עצובה" יחמם את ליבנו לעד.

באותו נושא: חוני קבלו, הגדה השמאלית – הקבוצה ניצחה את המדינה

חזרה לעמוד הראשי