על חצרות סגורות

Posted on 17 ביוני 2010 מאת

6


אתמול פורסם ברחבי הרשת פוסט בנוגע לחרם ההופעות בישראל, "פטי ואני, או: מכיוון שמילאתם לי את הפיד ביבבות על הביטול של דבנדרה", כך הוא נקרא. קראתי את הכתוב ואפילו נהנתי והסכמתי עם רובו, אחר כך בתגובות למאמר אפילו מצאתי נושא לפוסט הקודם. יותר מאוחר בערב חזרתי אל המאמר וראיתי את ההודעה הבאה:

" מאמר מאת יוענה גונן, שפורסם בפייסבוק שלה.

*לבקשתה, המאמר הוסר מכאן. אפשר לקרוא אותו במלואו במיקומו המקורי. "

מיד לחצתי על המקום המקורי וקיבלתי את המקור שנראה ככה:

הפעם היו למאמר הרבה פחות נקודות זכות ממה שזכרתי, הוא חייב אותי להכנס למחלקה הסגורה שמלאה אנשים שאין להם בעיה למכור את הפרטיות שלהם לתאגיד תמורת כמה אגודלים מונפים.
נכון שאני לא יכול להביע דעה על חוויית המשתמש ומה אני מפסיד כי מעולם לא הייתי שם אבל זה בדיוק עניין, כשמדובר על סרטון של חתול משחק 1,2,3 דג מלוח ביו-טיוב זה לא ממש משנה, אבל לחסום תפוצה של מניפסטים פוליטים או סמי פוליטיים מלהגיע לאנשים רק בגלל שאין להם פייסבוק זה כבר יותר דורסני מווי-נט.
ווי-נט שינו את ההגדרות ואי אפשר להמליץ יותר בלי להרשם, גם בקפה הבורגני מבלי לפתוח חשבון אי אפשר להגיב ואפילו בוורדפרס אפשר לחסום את העוברים והשבים הלא מזוהים מלהשאיר הודעה, אבל אף אחד מהמקומות האלה לא חוסם אותך מלקרוא את מה שפתוח לכולם, אם רק עברת לרגע.
לאחרונה עושה רושם שהחצרות הסגורות מתפשטות ברחבי הרשת כמו האתר של מיברג שמתנהג בדיוק כמו BBS משנות השמונים בו קיבלת מספר טלפון להתקשר אליו ולהכנס לאתר תמורת כסף ויכולת לדבר ולשמוע רק משלמים אחרים. נכון שהמודל של אינטרנט פרטי בפורום סגור לעובדים, כמו שקיים בחברות גדולות או מועדוני חברים עם פורומים סגורים, קיים כבר שנים אבל יועד בעיקר לשמור על פרטיות השיחות והדיונים מהציבור הרחב אם זה כדי להעביר הודעות לקבוצה ספציפית או כדי לכבס את ליכלוך בשקט בבית. מה שקורה עכשיו זה שאנשים שישמחו על כל חשיפה בוחרים במודע לצמצם את הקהל שלהם. אם זה כדי לקושש כמה מעות לפנסיה אני עוד יכול להבין את הבחירה, הרי גם לדר שפיגל יש אתר בתשלום ורק חלק קטן ממנו פתוח לציבור. מצד שני את מי שמחביא את הטקסט שלו בפייסבוק אני ממש לא מבין.

ובקשר לפייסבוק. לא התחברתי לממלכת הר-הסוכר כי לפני כמה שנים כשניסיתי להרשם, הממשק שלהם נזף בי על שלא הכנסתי שם אמיתי וזה לא מקובל עליו. אחרי שבהיתי בהלם במסך ובדרישה שמנוגדת כל כך למהות האווטר-באינטרנט, שבמשך שנים הסתכמה בחירות מוחלטת בבחירת שם המשתמש שלך, מלבד אם הוא כבר תפוס והחלטתי שזה לא מקובל עלי. מי שככה מתייחס לחופש הבחירה שלי עוד לפני שבכלל נרשמתי, יכול ללכת לחפש את החברים הווירטואלים שלו. עוד שיחקתי לרגע באפשרות לבדות שם שהמערכת לא תחסום וגם הצלחתי, אבל כבר הבנתי שרוב האנשים שיקבלו את ההודעה הזאת על המסך לא ירצו להרגיז עוד פעם את המערכת ויכניסו את השם האמיתי שלהם וזה הפחיד אותי. בעיקר העובדה שהאסטרטגיה הזאת תהפוך את האתר להצלחה ענקית שתישאר איתנו להרבה זמן. כולם מפחידים את כולם בגלל המאגר הביומטרי שבכל זאת ינוהל, גם אם בצורה כושלת, ע"י אנשים שנבחרו דמוקרטית, מצד שני אף אחד לא ממצמץ לפני שהוא נותן לחברה פרטית עם אג'נדה עלומה את רשימת החברים ההעדפות והמחשבות שלו.

חזרה לעמוד הראשי